איך לארח שרת ייעודי ל-Project Zomboid

שלוש דרכים לשחק Project Zomboid ביחד

• אירוח מתוך המשחק. הכפתור Host בתפריט הראשי מפעיל שרת במחשב שלכם, ואתם בתוכו. זו הדרך המהירה ביותר לערב משחק עם חברים, אבל העולם קיים רק כל עוד אתם במשחק.
• הרצת השרת הייעודי במחשב שלכם. Project Zomboid Dedicated Server הוא כלי Steam חינמי. הוא רץ בלי שהמשחק פתוח, כך שחברים יכולים לשחק גם כשאתם לא ליד המחשב — כל עוד המחשב דולק והפורטים מועברים בנתב.
• שכירת שרת. אותו שרת ייעודי, על מכונה במרכז נתונים. אף אחד לא צריך להשאיר מחשב דולק, ואף אחד לא צריך לגעת בנתב.

אם אתם משחקים רק כשכולם מחוברים באותו זמן, אירוח מתוך המשחק מספיק. ברגע שמישהו רוצה להתחבר לבד — לחקלאות, לסיים בסיס, לבזוז בזמן שהאחרים ישנים — אתם צריכים שרת ייעודי.

מה שרת Project Zomboid צריך

RAM

זיכרון הוא המשאב שנגמר ראשון. שרת Build 42 ריק משתמש בכ-3 GB, ועוד כחצי ג׳יגה-בייט לכל שחקן פעיל, ובנוסף מה שהמודים מ-Workshop צריכים. שחקנים שמפוזרים על פני המפה עולים יותר משחקנים בבסיס אחד, כי כל אזור שמישהו נמצא בו נטען ומסומלץ. Build 41 קל יותר: שרת B41 ריק צורך כ-2 GB.

פורטים

השרת מאזין בשני פורטים מסוג UDP: 16261 ו-16262. שניהם נחוצים, ושניהם UDP — פתיחת פורטים מסוג TCP לא עוזרת בכלום. (מדריכים ישנים מאוד מציינים את 8766 ו-8767; הם שימשו רק לפני גרסה 41.77.)

התוכנה

השרת הוא אפליקציית Steam נפרדת וחינמית: Project Zomboid Dedicated Server, Steam app 380870. הוא רץ על Windows, Linux ו-macOS. ההגדרות שלו נמצאות בשני קבצים, שניהם ב-Zomboid/Server/:

• servertest.ini — השרת עצמו: שם, סיסמה, מגבלת שחקנים, PvP, מודים.
• servertest_SandboxVars.lua — חוקי העולם: כמות זומבים, שלל, XP, אורך היום.

העולם נשמר ב-Zomboid/Saves/Multiplayer/servertest. ״servertest״ הוא רק שם השרת שמוגדר כברירת מחדל; כל הקבצים נקראים לפיו.

אירוח שרת ייעודי במחשב שלכם

ב-Windows

1. התקינו את השרת. ב-Steam פתחו את הספרייה, החליפו את המסנן ל-Tools והתקינו את Project Zomboid Dedicated Server. אל תפעילו אותו מ-Steam — הוא מופעל מסקריפט.
2. הגדירו את הזיכרון. בתיקיית ההתקנה פתחו את StartServer64.bat בעורך טקסט ומצאו את -Xmx. הקובץ מגיע עם ערך של 16 GB; קבעו כמה שהמחשב שלכם יכול להקצות, למשל -Xmx6g, והשאירו מספיק ל-Windows, ואם אתם משחקים על אותו מחשב — גם למשחק.
3. הפעלה ראשונה. הריצו את StartServer64.bat. בהפעלה הראשונה השרת מבקש לבחור סיסמה לחשבון admin שהוא יוצר. רשמו אותה. כשהקונסולה מדפיסה שהשרת עלה, הוא פועל.
4. עצרו אותו וערכו את ההגדרות. הקלידו quit בקונסולה. פתחו את %USERPROFILE%\Zomboid\Server\servertest.ini והגדירו לפחות את PublicName, Password (אם השרת פרטי) ו-MaxPlayers. הפעילו את השרת שוב.
5. פתחו את הפורטים. אפשרו לשרת לעבור דרך חומת האש של Windows, ואז העבירו בנתב את UDP 16261 ו-16262 לכתובת ה-IP המקומית של המחשב.
6. הזמינו את החברים. הם מצטרפים עם כתובת ה-IP הציבורית שלכם ופורט 16261. אתם מצטרפים מאותו מחשב עם 127.0.0.1.

ב-Linux

התקינו אותו עם SteamCMD כמשתמש רגיל — השרת לא צריך לרוץ כ-root:

steamcmd +force_install_dir ~/pzserver +login anonymous +app_update 380870 validate +quit
cd ~/pzserver
bash start-server.sh

עבור Build 41, הוסיפו -beta legacy41 אחרי app_update 380870. ב-Linux הגדרת הזיכרון נמצאת ב-ProjectZomboid64.json ולא בקובץ .bat. הריצו את השרת בתוך tmux או screen כדי שימשיך לפעול אחרי שתסגרו את הטרמינל, ועצרו אותו עם quit כדי שהעולם יישמר.

או ארחו אותו ב-HytHost

שרת שכור חוסך את ההתקנה, הגדרת הזיכרון והנתב. השלבים הם:

1. הזמינו ובחרו build. בעמוד אחסון Project Zomboid בחרו חבילה — או שרת Custom בין 6 ל-32 GB — ובחרו Build 42 או Build 41 בקופה. השרת נוצר אוטומטית לאחר התשלום.
2. פתחו את לשונית Startup. ב-GamePanel שלכם, לשונית Startup מכילה את ההגדרות שתשנו הכי הרבה: שם השרת, סיסמת השרת, מספר שחקנים מרבי, הופעה ברשימה הציבורית, PvP, פריטי Workshop ומזהי מודים. השרת כותב אותם לתוך servertest.ini בכל הפעלה, אז הגדירו אותם כאן ולא בקובץ.
3. הגדירו את סיסמת האדמין. מלאו את סיסמת האדמין בלשונית Startup לפני ההפעלה הראשונה. אם תשאירו אותה ריקה, תיווצר סיסמה עבורכם ותישמר ב-admin-password.txt בקבצים שלכם. היא משמשת כשחשבון ה-admin נוצר בהפעלה הראשונה.
4. הצטרפו לפי IP. ב-Project Zomboid בחרו Join, הוסיפו את השרת עם כתובת ה-IP והפורט שמוצגים בפאנל, ואת סיסמת השרת אם הגדרתם. ב-IP משותף הפאנל מציג את הפורטים שהוקצו לכם; התוסף Dedicated IP נותן לשרת כתובת משלו עם פורטי ברירת המחדל 16261 ו-16262.
5. התחברו פעם אחת כ-admin. הצטרפו עם שם המשתמש admin וסיסמת האדמין, וקדמו את החשבון שלכם (ראו איך להפוך לאדמין בהמשך). אחרי זה אפשר לשחק עם החשבון הרגיל שלכם.

כל השאר — קובץ ה-sandbox, תיקיית העולם, הגיבויים והקונסולה החיה — נמצא באותו פאנל. גיבויים אוטומטיים כלולים, ואם כבר יש לכם עולם במחשב או אצל ספק אחר, ההעברה בחינם.

Build 42 או Build 41: באיזה להשתמש

Build 42 הוא המשחק העדכני. הוא הפך לענף היציב עם גרסה 42.20 ב-29 ביולי 2026, כולל מרובה משתתפים, ומביא crafting חדש, מרתפים, בעלי חיים ותאורה. קבוצה חדשה שאינה קשורה במיוחד למודים ישנים צריכה להתחיל כאן.

Build 41 (41.78) הוא הענף הקודם. הוא נשאר זמין כי הרבה תוכן ב-Workshop — חבילות מפות גדולות, חבילות רכבים, מודים שמשנים את המשחק מן היסוד — נבנה עבורו ולא עודכן, וחלק מהקבוצות מעדיפות את האיזון שלו.

• שמירות לא עוברות. עולם של Build 41 לא נפתח ב-Build 42. החלפת build פירושה עולם חדש.
• מודים הם לפי build. מודים רבים מגיעים בגרסאות נפרדות ל-41 ול-42, וחלקם קיימים רק לאחד מהם. בדקו כל מוד ברשימה לפני שאתם בוחרים.
• כולם חייבים להתאים. שחקנים ב-Build 42 לא יכולים להצטרף לשרת Build 41, וגם לא להפך. כדי לשחק ב-Build 41, כל שחקן בוחר אותו בלשונית Betas של המשחק ב-Steam.

ב-HytHost אפשר לשנות את ה-build בהמשך מלשונית Startup ולהתקין מחדש. כיוון שהשמירות אינן תואמות, ההחלפה מתחילה עולם חדש; הישן מועבר לתיקייה משלו בשרת ולא נמחק.

איך להפוך לאדמין ולהוסיף מודים

אדמין

השרת יוצר חשבון אדמין אחד, admin, בהפעלה הראשונה. התחברו איתו פעם אחת, ואז תנו לחשבון היומיומי שלכם הרשאות אדמין מהצ׳אט:

/setaccesslevel "YourName" admin

התנתקו והצטרפו שוב כדי שהשינוי ייכנס לתוקף, וכלי האדמין יופיעו בחשבון שלכם. אותה פקודה מקבלת גם moderator או gm לעוזרים עם פחות הרשאות. הרשימה המלאה — טלפורט, פריטים, רשימה לבנה, חסימות, שמירה — נמצאת במדריך פקודות אדמין ב-Project Zomboid שלנו.

מודים מ-Workshop

מוד צריך שתי רשומות ב-servertest.ini:

• WorkshopItems — המספר שבסוף כתובת ה-Steam Workshop של המוד. השרת מוריד אותו.
• Mods — מזהה המוד, שהוא שורת ה-id= בקובץ mod.info של המוד, ולעתים קרובות שונה משמו. ב-Build 42 כל מזהה צריך לוכסן הפוך לפניו, למשל \ModA;\ModB.

הפרידו בין כמה רשומות בנקודה-פסיק, הפעילו מחדש, והשחקנים יורידו את המודים אוטומטית כשהם מצטרפים. ב-HytHost שני השדות נמצאים בלשונית Startup. מודי מפות, סדר טעינה ובדיקת עדכוני מודים מוסברים ב-הגדרות שרת ו-sandbox ב-Project Zomboid.

השרת לא מופיע, או שחברים לא מצליחים להתחבר

כמעט כל מקרה הוא אחד מאלה, בערך לפי סדר השכיחות:

1. הוא לא אמור להופיע ברשימה. Public=false היא ברירת המחדל, ולכן השרת לא מופיע בדפדפן השרתים במשחק. זה בסדר — הצטרפו לפי IP ופורט. הגדירו true רק אם אתם רוצים שזרים ימצאו אותו.
2. הפורטים סגורים. בבית, שני פורטי ה-UDP חייבים להיות מועברים ומאושרים בחומת האש. העברת 16261 בלבד, או העברת TCP, היא הטעות הקלאסית.
3. builds או גרסאות שונים. שחקן ב-Build 42 לא יכול להצטרף לשרת Build 41. אחרי עדכון של המשחק, השרת וכל שחקן צריכים אותה גרסה, אז עדכנו גם את השרת.
4. המודים לא תואמים. אם מוד לא ירד בשרת, או שהעותק של שחקן שונה, החיבור מתנתק. קראו את קונסולת השרת: היא מציינת את שם המוד.
5. בדיקה מאותה רשת. הצטרפות לשרת הביתי שלכם דרך ה-IP הציבורי נכשלת בנתבים רבים. מהמחשב עצמו השתמשו ב-127.0.0.1; חברים באותה רשת Wi-Fi משתמשים ב-IP המקומי של המחשב.
6. סיסמה או חשבון שגויים. סיסמת השרת אינה אותו דבר כמו סיסמת החשבון שלכם בשרת הזה. עם רשימה לבנה, רק חשבונות שאדמין הוסיף יכולים להצטרף.

כמה עולה שרת Project Zomboid

בבית השרת חינמי. אתם משלמים בחשמל על מחשב שנשאר דלוק, ב-RAM שהשרת לוקח מהמשחקים שלכם, ובערבים שבהם המחשב היה כבוי ואף אחד לא יכול היה לשחק. לקבוצה שמשחקת ביחד בזמנים קבועים, זו עסקה טובה.

בשכירות אתם משלמים על הזיכרון שהשרת צריך. ב-HytHost כל חבילה עולה אותו מחיר לג׳יגה-בייט, ושרת Custom בכל גודל בין 6 ל-32 GB עולה בדיוק כמו חבילה קבועה באותו גודל:

לרוב קבוצות החברים עם מודים, Muldraugh, 8 GB, היא נקודת התחלה הגיונית. כל חבילה כוללת גיבויים אוטומטיים, מודים מ-Workshop, את שני ה-builds, הפעלות מחדש מתוזמנות, סינון DDoS ו-SLA לזמינות של 99.9%, ושדרוגים משאירים את העולם שלכם במקומו.