איך להקים שרת Minecraft

מה צריך לפני שמתחילים

ראשית, כדאי לדעת באיזו מהדורה הקבוצה שלכם משחקת. המדריך הזה עוסק ב-Minecraft: Java Edition — גרסת המחשב שבה חיים שרתים ייעודיים, תוספים (plugins) ומודים (mods). אם החברים שלכם משחקים בקונסולות, בטלפונים או באפליקציית Windows מחנות Microsoft Store, זו מהדורת Bedrock, והשרת פועל אחרת: במקום זאת עיינו בעמוד אחסון Minecraft Bedrock שלנו. שחקני Java ושחקני Bedrock אינם יכולים להצטרף לאותו שרת vanilla.

עבור מסלול האחסון העצמי תצטרכו:

• מחשב עם RAM פנוי. השרת רץ במקביל למשחק שלכם, כך שאם אתם משחקים על אותו מחשב, תכננו לפחות 8 GB בסך הכול — בערך 2-3 GB מוקצים לשרת, והשאר ל-Minecraft עצמה ולמערכת ההפעלה.
• Java 25. שרתי Minecraft הנוכחיים דורשים Java 25. גרסאות משחק ישנות יותר זקוקות לגרסאות Java ישנות יותר (הגרסאות מ-1.20.5 ועד 1.21 רצות על Java 21) — אי-התאמה בין גרסת Java לגרסת המשחק היא אחת הסיבות הקלאסיות לכך ששרת מסרב לעלות.
• גישה לנתב שלכם. חברים מחוץ לרשת הביתית יוכלו להצטרף רק אחרי שתנתבו פורט, ופירוש הדבר כניסה לעמוד הניהול של הנתב.
• 30-60 דקות בפעם הראשונה.

עבור מסלול האחסון המנוהל אינכם צריכים דבר מכל אלה — רק דפדפן. נגיע לזה במסלול ב׳.

מסלול א׳: הקימו שרת Minecraft חינמי על המחשב שלכם

זו הדרך הקלאסית, והיא לא עולה דבר. הנה הרצף המלא עבור Windows; ב-macOS וב-Linux הצעדים זהים, עם תוכנות ההתקנה והטרמינל שלהם.

1. התקינו את Java 25. הורידו את בניית Temurin 25 החינמית מ-adoptium.net והריצו את תוכנת ההתקנה. כדי לוודא שההתקנה הצליחה, פתחו טרמינל (ב-Windows: חפשו "cmd") והקלידו java -version — אתם אמורים לראות את גרסה 25.
2. הורידו את קובץ השרת. השיגו את server.jar הרשמי מעמוד הורדת השרת ב-minecraft.net. הניחו אותו בתיקייה חדשה וריקה — השרת ייצור סביבו עשרות קבצים, ולא כדאי שזה יקרה על שולחן העבודה שלכם.
3. הריצו אותו פעם אחת כדי לייצר את הקבצים. בטרמינל שפתחתם בתוך אותה תיקייה, הריצו:

   java -Xmx2G -Xms2G -jar server.jar nogui

   החלק -Xmx2G קובע כמה RAM אתם מקצים לשרת (2 GB כאן — כווננו זאת בהמשך בעזרת מדריך ה-RAM שלמטה). ההרצה הראשונה נעצרת מיד במכוון: היא כותבת את קובצי התצורה ומבקשת מכם לאשר את הרישיון.
4. אשרו את הסכם ה-EULA. פתחו את eula.txt החדש בכל עורך טקסט, שנו את eula=false ל-eula=true, שמרו, והריצו שוב את אותה הפקודה. הפעם העולם נוצר והקונסולה מדווחת Done.

   

5. הצטרפו לשרת שלכם. הפעילו את Minecraft (באותה גרסה כמו השרת), עברו ל-Multiplayer ואז ל-Add Server, והזינו localhost ככתובת. אם אתם מופיעים בעולם, השרת עובד — עכשיו נכניס את החברים שלכם.

   

6. הגדירו את יסודות השרת. עצרו את השרת (הקלידו stop בקונסולה) ופתחו את server.properties. השורות שכדאי לגעת בהן כבר ביום הראשון: motd (השם שמוצג ברשימת השרתים), max-players, difficulty, ו-view-distance (הורידו אותה ל-8 אם השרת מרגיש כבד). העניקו לעצמכם הרשאות מנהל בקונסולה באמצעות op YourUsername.
7. נתבו את פורט 25565. זהו הצעד שבו רוב האנשים נתקעים, כי התפריט של כל נתב שונה. היכנסו לנתב שלכם (הכתובת בדרך כלל מודפסת על המדבקה שלו), אתרו את "Port Forwarding", ונתבו את פורט TCP 25565 אל כתובת ה-IP המקומית של המחשב שלכם. הגדרת כתובת IP מקומית קבועה למחשב מראש (או שריון DHCP) מונעת מהכלל להישבר בכל פעם שהמחשב מתחבר מחדש.
   שימו לב: ניתוב פורט חושף את כתובת ה-IP הביתית שלכם. כל מי שתמסרו לו את הכתובת — וכל מי שהוא יעביר לו אותה — יכול לראות אותה, ומשחית עם כלי להצפת רשת עלול לנתק את כל החיבור הביתי שלכם. שתפו את הכתובת רק עם אנשים שאתם סומכים עליהם.

   

8. שתפו את הכתובת הציבורית שלכם. החברים שלכם מתחברים לכתובת ה-IP הציבורית שלכם (חפשו "what is my IP" כדי לראות אותה), ולא ל-localhost. אם הספק שלכם מקצה לכם IP דינמי, הכתובת הזו תשתנה מדי פעם — שם DNS דינמי חינמי פותר את זה.

זהו שרת שלם ופעיל. לפני שתתחייבו אליו כפתרון קבע, שקלו למה בדיוק אתם נכנסים:

מסלול ב׳: שכרו שרת Minecraft מנוהל (מקוון תוך דקות)

שרת מנוהל הוא אותה תוכנת שרת Java, אבל היא רצה במרכז נתונים במקום בחדר השינה שלכם — מקוון מסביב לשעון, על חומרה שנבנתה לשם כך, מאחורי הגנת DDoS אמיתית. כל מה שבמסלול א׳ (גרסאות Java, eula.txt, ניתוב פורטים, לשמור על המכונה ערה) כבר מטופל. הנה כל תהליך ההתקנה:

1. בחרו גודל. בעמוד אחסון Minecraft, בחרו איך אתם משחקים — vanilla עם חברים, modpack, או הגדרה מותאמת לחלוטין — ובחרו את ה-RAM בעזרת המחוון. תיאור החבילה מציין מה כל גודל מריץ בנוחות, ומדריך ה-RAM שלמטה תקף גם כאן.

   

2. השלימו את ההזמנה. השרת מוקם אוטומטית — הוא מותקן ומקוון תוך רגעים מרגע ההזמנה, בלי כרטיס תמיכה ובלי להמתין לנציג. פרטי הגישה ללוח הבקרה מגיעים אליכם באימייל.
3. בחרו את הגרסה והתוכנה שלכם. בלוח GameCP, מחליף הגרסאות עובר בין Vanilla, Paper, Purpur, Forge, Fabric או NeoForge ובין כל גרסת Minecraft בכמה קליקים — גרסת ה-Java התואמת נבחרת עבורכם אוטומטית, כך שתקלת "ה-Java השגויה" ממסלול א׳ פשוט לא קיימת כאן.

   

4. רוצים modpack? מתקין ה-modpacks המובנה מחפש ב-CurseForge, ב-Feed The Beast, ב-Modrinth וב-Technic, ומתקין את החבילה — loader, גרסת Minecraft, Java — בקליק אחד.

   

5. הזמינו את החברים שלכם. שתפו את כתובת השרת (נוכל להגדיר תת-דומיין חינמי כמו play.yourname.com כדי שיהיה קל לזכור). חברים שעוזרים לכם לנהל את המקום יכולים לקבל חשבון משתמש-משנה חינמי משלהם בלוח — בלי לשתף סיסמאות.
6. הגדירו גיבויים. גיבויים בקליק אחד נמצאים בלוח; צלמו תמונת מצב של העולם לפני שאתם מתנסים בתוסף או בחבילה חדשים, ושחזרו תוך שניות אם משהו משתבש.

על מה בדיוק אתם משלמים: השרת נשאר מקוון עם יעד זמינות של 99.9% בין אם המחשב שלכם דולק ובין אם לא, הגנת Voxility מפני DDoS סופגת התקפות שהיו משטחות חיבור ביתי, העולמות יושבים על אחסון NVMe SSD עם מעבדים בתדר גבוה, ואם נתקעתם, תמיכה בצ׳אט חי זמינה מ-8:00 עד 23:00 (שעון קישינב). כבר מריצים עולם באחסון עצמי? ההעברה חינמית — עיינו בשאלות הנפוצות.

כמה RAM צריך שרת Minecraft?

RAM הוא הגורם מספר אחת בקביעת הגודל, והתשובה הכנה תלויה בשני דברים: כמה שחקנים אתם מצפים לארח, והאם אתם מריצים מודים. vanilla קל; כל תוסף מוסיף מעט; ה-modpacks הם זללני ה-RAM האמיתיים, כי כל מוד טוען לזיכרון את הקוד, הפריטים ויצירת העולם שלו.

עוד דבר אחד ש-RAM לא יכול לתקן: Minecraft מריצה את העולם שלה בעיקר על תהליכון (thread) יחיד של המעבד, ולכן מהירות של ליבה בודדת חשובה בדיוק כמו הזיכרון. לכן הוספת 32 GB לשרת שסובל מפיגור לרוב לא עושה דבר, ולכן החבילות המנוהלות כאן רצות על מעבדי Ryzen ו-Intel i9 בתדר גבוה במקום על ליבות רבות ואיטיות.

Vanilla, Paper, Forge או Fabric: איזה סוג שרת כדאי להריץ?

קובץ server.jar ממסלול א׳ הוא שרת ה-vanilla, אבל לעיתים רחוקות זה מה שקהילות באמת מריצות. ארבעה שמות מכסים כמעט כל שרת בשטח:

• Vanilla — החוויה הרשמית, ללא כל שינוי. אפס הפתעות בהתקנה, אבל בלי תוספים וביצועים חלשים יותר בקנה מידה גדול. מתאים לקומץ חברים שרוצים survival טהור.
• Paper — הסטנדרט המקובל לשרתים ציבוריים. אותו משחק כמו vanilla אבל עם ביצועים טובים בהרבה, בתוספת תמיכה בתוספים (דרגות, הגנה, מיני-משחקים) שמותקנים בצד השרת בלבד — השחקנים לא מורידים דבר. אם צמחתם מעבר ל-vanilla, זה הצעד הבא.
• Forge / NeoForge — ה-loaders עבור מודים קלאסיים ועבור ה-modpacks הגדולים והעמוסים (All the Mods, RLCraft, FTB). על השחקנים להריץ את אותם מודים בצד שלהם, ולכן חבילות הן הדרך המעשית להפיץ אותם. NeoForge הוא ה-fork הקהילתי שאליו מכוון רוב הפיתוח החדש בסגנון Forge בגרסאות האחרונות.
• Fabric — mod loader קליל ומהיר-עדכון, ביתם של מודי ביצועים כמו Sodium ו-Lithium. הכי מתאים לתצורות מודים קטנות יותר או ממוקדות-ביצועים.

אינכם חייבים להחליט נכון כבר ביום הראשון. החלפת התוכנה בחבילה מנוהלת היא כמה קליקים במחליף הגרסאות (העולם שלכם שורד את ההחלפה), ובאחסון עצמי פשוט מחליפים את קובץ ה-jar. להעמקה נוספת ב-loaders ובבחירת גודל ל-modpacks, עיינו בעמוד אחסון Minecraft עם מודים.

שמרו על השרת שלכם בטוח ומקוון

כמה הגדרות מפרידות בין שרת ששורד שנים לבין שרת שמת כבר מול המשחית הראשון:

• השתמשו ברשימה הלבנה (whitelist). בכל שרת פרטי, הפעילו אותה כך שרק שחקנים מוזמנים יוכלו להצטרף — הגדירו white-list=true ב-server.properties, ואז הוסיפו חברים מהקונסולה:

  whitelist add TheirUsername

• השאירו את online-mode=true. זה מאמת כל שחקן מול חשבון ה-Mojang האמיתי שלו. כיבוי האפשרות (מצב "cracked") מאפשר לכל אחד להתחזות לכל אחד — כולל למנהלים שלכם.
• גבו לפני שאתם מתנסים. תיקיית העולם היא הדבר היחיד שאי אפשר להוריד מחדש. באחסון עצמי: העתיקו את תיקיית world למקום אחר על בסיס קבוע. באחסון מנוהל: השתמשו בגיבויים בקליק אחד בלוח לפני כל שינוי של תוסף או חבילה.
• קחו את איום ה-DDoS ברצינות אם אתם נפתחים לציבור. ברגע שכתובת השרת מתפשטת בפומבי, ההתקפות מפסיקות להיות תיאורטיות. לחיבור ביתי אין דבר שמגן עליו — שחקן זועם אחד עם booter מנתק את כל הבית שלכם. אחסון במרכז נתונים ממקם סינון ייעודי (Voxility, במקרה שלנו) בין האינטרנט לשרת שלכם.