איך לשמור על שרת Minecraft מחובר 24/7

למה השרת שלכם מת ברגע שאתם מפסיקים להסתכל

שרת Minecraft הוא תוכנה אחת שרצה על מכונה אחת. שום דבר לא שומר עליו, שום דבר לא מפעיל אותו מחדש, ושום דבר לא משאיר את המכונה ערה בשבילו. כשאנשים אומרים "השרת שלי כל הזמן מתנתק", זה כמעט תמיד אחד מחמשת אלה, ואף אחד מהם הוא לא אשמת Minecraft:

• המחשב נכנס לשינה. הגדרות החשמל שמגיעות כברירת מחדל בכל מחשב שולחני ונייד משהות את המכונה אחרי פרק זמן בלי פעילות מקלדת או עכבר. שרת שעסוק בלשרת שחקנים עדיין נחשב לא פעיל, כי אף אחד לא נוגע במקלדת.
• Fast Startup גרם לכיבוי להיראות כמו אתחול. בWindows זה דלוק כברירת מחדל וזה המבלבל ביותר: המכונה נראית כאילו חזרה לעבוד, אבל תהליך השרת נעלם והמשימה שהגדרתם שתרוץ בעלייה מעולם לא רצה.
• עדכון אתחל אותו בשלוש לפנות בוקר. Windows Update והעדכונים האוטומטיים בLinux מאתחלים בלי לשאול. אם שום דבר לא מפעיל את השרת שלכם בעלייה, הוא פשוט לא חוזר.
• מישהו סגר את המכסה, התנתק מהמשתמש או שלף את התקע. יציאה מהחשבון סוגרת את התהליכים שרצים בו. סגירת מכסה של מחשב נייד משהה את המכונה. שותף לדירה שצריך את השקע מסיים את הדיון לגמרי.
• החשמל או האינטרנט קפצו לרגע. ניתוק של שנייה אחת מספיק. כולם מנותקים, ושום דבר לא מחזיר את השרת לבד.

מה 99.9% זמינות באמת אומר

"תמיד דלוק" זו תחושה. זמינות היא מדידה, וההבחנה הזו חשובה ברגע שאתם מנסים להבין אם השרת שלכם באמת אמין או שפשוט לא הסתכלתם כשהוא נפל.

זמינות אמיתית נמדדת ממחוץ למכונה: משהו באינטרנט מתחבר לפורט של השרת שלכם כל דקה ורושם אם הוא ענה. זו ההגדרה היחידה שנחשבת, כי היא תופסת גם את המקרים שהמחשב שלכם לא יכול לדווח עליהם — המכונה ישנה, האינטרנט נפל, התהליך תקוע. "המחשב שלי היה דלוק כל השבוע" זה לא נתון זמינות.

אחוזים נשמעים מופשטים עד שממירים אותם לזמן. על פני חודש של 30 יום:

קראו את הטבלה הזו לצד הפרק הקודם והבעיה של אחסון ביתי נעשית ברורה: מחזור אתחול יחיד של Windows Update כבר מבזבז את רוב המכסה של חודש ב-99.9%. לא משבר, לא תקלת חומרה — אתחול שגרתי אחד. שניים כאלה, ועוד ערב אחד שבו המכונה נרדמה, ואתם כבר באזור ה-99% בלי ששום דבר באמת השתבש.

אם אתם רוצים לדעת את המספר האמיתי שלכם במקום לנחש, כוונו שירות ניטור זמינות חיצוני וחינמי לכתובת ולפורט של השרת ותנו לו לרוץ חודש. הוא יגלה לכם דברים שלא ידעתם, בדרך כלל על השעות שבהן ישנתם. לשם השוואה, HytHost פועלת לפי יעד של 99.9% זמינות — אותה אמת מידה, נמדדת באותה דרך.

מה מחשב שדולק בלי הפסקה באמת דורש מכם

מכונה שאף פעם לא נכבית היא לא אותה מכונה שאתם משתמשים בה בערבים. לאורך שנה היא צוברת בערך 8,760 שעות פעילות — מאווררים מסתובבים, דיסקים מסתובבים, חום שיוצא ממנה ברציפות. היא נמצאת איפשהו, ואם האיפשהו הזה הוא חדר השינה שלכם, תלמדו בדיוק כמה מאוורר של מארז נשמע בשלוש לפנות בוקר ביולי. אין בזה שום דרמה, אבל זה החלק שאנשים שוכחים כשהם מדמיינים "פשוט להשאיר את זה דלוק".

היא גם צורכת חשמל כל הזמן, וזה כן מופיע בחשבון. זו שאלה של כסף ולא של זמינות, ולכן יש לה מדריך משלה — ראו כמה שרת Minecraft באמת עולה בשביל החישוב.

ההפתעה הגדולה יותר היא בדרך כלל לא המכונה. היא הקו שהיא יושבת מאחוריו.

חיבורים ביתיים בנויים להורדה, לא לשירות

מהירות ההורדה שלכם לא רלוונטית כאן. שרת שולח — זרם רציף של עדכוני עולם לכל שחקן מחובר — ולכן מהירות ההעלאה שלכם היא התקרה לכמות האנשים שיכולים לשחק בצורה חלקה. חבילות ביתיות נמכרות בדרך כלל עם מספר הורדה גדול ומספר העלאה קטן בהרבה, והמספר הקטן הזה הוא היחיד שמעניין את השרת. כששרת "מלאגג לכולם חוץ מלמארח", לרוב זו הסיבה.

הכתובת שלכם משתנה בלי התראה

רוב החיבורים הביתיים מקבלים IP דינמי: הוא משתנה כשהראוטר מאתחל, כשהקו נופל, או לפי לוח הזמנים של הספק. לכל חבר ששמר את השרת שלכם ברשימה יש עכשיו רשומה מתה, ואתם חוזרים להפיץ את הכתובת החדשה. שירות DNS דינמי מכסה על זה בכך שהוא נותן לכם שם מארח קבוע שעוקב אחרי הכתובת המשתנה — הקימו אותו לפני שאתם מחלקים את הכתובת, לא אחרי.

יש חיבורים שפשוט לא יכולים לארח

זה תופס אנשים אחרי שעות של פתרון תקלות. ספקים רבים ממקמים לקוחות ביתיים מאחורי NAT ברמת הספק, כלומר אין לכם כתובת ציבורית משלכם — אתם חולקים אותה. העברת פורטים לא יכולה לעבוד במצב הזה, לא משנה כמה נכון הגדרתם את הראוטר, כי אין כתובת שממנה אפשר להעביר. אחרים חוסמים פורטים נפוצים של שרתים לגמרי, או אוסרים הרצת שרתים בתנאי החוזה. אם העברת הפורטים מוגדרת מושלם ושחקנים מבחוץ עדיין לא מצליחים להתחבר, זה הדבר הבא לבדוק.

ה-IP הביתי שלכם הופך לכתובת השרת

כדי לאפשר למישהו מחוץ לבית להתחבר, אתם מעבירים פורט בראוטר — ומאותו רגע כתובת השרת שלכם היא כתובת ה-IP הציבורית של משק הבית. לכל מי שאתם מזמינים יש אותה. גם לכל מי שהם מעבירים לו אותה, ולכל מי שרואה אותה בצילום מסך, בהודעת Discord או ברשימת שרתים.

השינוי החשוב הוא במי שהופך למטרה. התקפה על שרת מאוחסן פוגעת באותו שרת. התקפה על הכתובת הביתית שלכם פוגעת בבית: בחיבור שלכם, בטלפונים של המשפחה, בשיחת העבודה של מישהו, בטלוויזיה. אתם לא יכולים לסנן אותה מבפנים, כי התעבורה כבר הציפה את הקו עוד לפני שהיא מגיעה לראוטר. גם לכבות את השרת לא עוזר — הכתובת נשארת הכתובת.

זה ההבדל היחיד בין אחסון ביתי לאחסון בדאטה סנטר שאין לו שום מעקף בבית. הכתובת של שרת מאוחסן היא מתחלפת ושייכת לשרת, לא למקום שבו אתם גרים, והיא יושבת מאחורי הגנת DDoS של Voxility שסופגת התקפות לפני שהן מגיעות אליו. לשרת פרטי שמשותף עם אנשים שאתם מכירים, אחסון ביתי הוא סיכון סביר. לכל דבר ציבורי, זו הסיבה שרוב האנשים מפסיקים.

מחשב אישי, VPS או אחסון מנוהל: מי עושה את העבודה

שלושתם יכולים להיות מחוברים מסביב לשעון. זה לא מה שמבדיל ביניהם. מה שמבדיל ביניהם זה מי אחראי כשהם לא — וזו השאלה ששווה להכריע בה, כי איתה אתם חיים כל שבוע.

העמודה האמצעית היא זו שאנשים מעריכים לא נכון. VPS פותר מיד את שתי הבעיות הקשות ביותר — יש לו כתובת אמיתית וחומרה שאף פעם לא ישנה — אבל הוא מוסר לכם מכונת Linux ריקה והופך אתכם למנהלי המערכת. אתם מתקינים ומעדכנים את Java, אתם מגדירים את חומת האש, אתם כותבים את השירות שמפעיל את השרת בעלייה, אתם מתקינים עדכוני אבטחה, אתם מקימים ובודקים את הגיבויים. שום דבר מזה לא קשה, אבל הכול עכשיו שלכם, לתמיד, ומכונה חשופה לאינטרנט בלי עדכונים היא סיכון ולא שרת.

איך בכל זאת לשמור על שרת ביתי חי

אם אתם נשארים על המכונה שלכם, אלה הדברים שמעבירים שרת ביתי מ"דלוק כשאני זוכר" לאמין באמת. עשו אותם בסדר הזה — שני הראשונים פותרים לבדם את רוב הנפילות.

מנעו מהמכונה להיכנס לשינה

הגדירו את תוכנית החשמל כך שהמכונה לעולם לא תיכנס לשינה ולעולם לא תכבה את הדיסקים, הגדירו את פעולת סגירת המכסה במחשב נייד ל"לא לעשות כלום", ובטלו את מצב התרדמה. בWindows, כבו גם את Fast Startup — זו הסיבה שמכונה יכולה להיראות כאילו אותחלה כמו שצריך בזמן שמשימת ההפעלה שלכם מעולם לא רצה. ההגדרות האלה הן ההבדל בין נפילה כל לילה לבין אף אחת.

הפעילו את השרת אוטומטית בעלייה

אתחול שלא תכננתם צריך לעלות לכם דקה, לא ערב שלם. בLinux, יחידת systemd גם מפעילה את השרת בעלייה וגם מפעילה אותו מחדש אם הוא נסגר:

[Unit]
Description=Minecraft server
After=network.target

[Service]
User=minecraft
WorkingDirectory=/opt/minecraft
ExecStart=/usr/bin/java -Xms2G -Xmx4G -jar server.jar nogui
Restart=always
RestartSec=15

[Install]
WantedBy=multi-user.target

בWindows המקבילה היא משימה בTask Scheduler שמוגדרת לרוץ בהפעלת המערכת ולא בכניסת משתמש — "בכניסת משתמש" אומר ששום דבר לא קורה עד שמישהו נכנס לחשבון, וזה מבטל את כל הרעיון אחרי אתחול לילי.

הוסיפו watchdog, כי "רץ" זה לא "עובד"

זה השלב שכמעט כולם מדלגים עליו, והוא זה שתופס את הנפילות הגרועות ביותר. שרת Minecraft שנגמר לו הזיכרון או שנתקע בקיפאון הוא עדיין תהליך שרץ: systemd רואה אותו חי ולא עושה כלום, בזמן שהשחקנים מקבלים timeout. הבדיקה האמינה היחידה היא אם הפורט באמת עונה.

#!/bin/bash
while true; do
  if ! timeout 5 bash -c "echo > /dev/tcp/127.0.0.1/25565"; then
    systemctl restart minecraft
  fi
  sleep 60
done

גס, ויעיל: כל דקה הוא בודק אם השרת עונה בפורט שלו, ומפעיל אותו מחדש אם לא. הריצו אותו כשירות בפני עצמו כדי שגם הוא ישרוד אתחול.

אתחלו אותו בכוונה, לפני שהוא זקוק לזה

שרתי Java שרצים זמן רב מאטים בהדרגה ככל שהזיכרון מתפצל והתוספים צוברים מצב — הקלאסי "בבוקר הכול היה בסדר, בערב זה זוחל". אתחול יומי מתוזמן בשעה שקטה מאפס את כל זה בפחות מדקה. הזהירו את השחקנים בצ'אט עם ספירה לאחור כדי שאף אחד לא יאבד בנייה, ובחרו שעה שבה אף אחד לא מחובר.

גבו למקום אחר, לא למכונה עצמה

גיבוי על אותו דיסק הוא לא גיבוי — הוא עותק שני שמחכה לאותה תקלת כונן. העתיקו את תיקיית העולם באופן קבוע לדיסק אחר, למכונה אחרת או לאחסון בענן. ואז עשו את החלק שאף אחד לא עושה: שחזרו אחד מהם, פעם אחת, וּודאו שהעולם באמת נטען. גיבוי שלא נבדק הוא ניחוש.

תנו לכתובת משהו יציב להצביע עליו

הקימו DNS דינמי כדי שהשחקנים שלכם יתחברו לשם מארח שעוקב אחרי הכתובת המשתנה במקום למספר שפג. זה לא עולה כלום וזה חוסך את ההודעה החוזרת "השרת נפל" שמשמעותה האמיתית היא "ה-IP התחלף".

מתי הטרחה מפסיקה להשתלם

כל מה שלמעלה באמת עובד. הרבה אנשים מריצים שרת ביתי יציב במשך שנים בדיוק לפי הצעדים האלה. אבל יש שלושה רגעים שבהם המאמץ מפסיק להחזיר את עצמו, וכדאי לזהות אותם כשהם מגיעים:

• מישהו משחק כשאתם לא שם. ברגע שהשרת צריך להיות למעלה בזמן שאתם ישנים, בעבודה או בחופשת סוף שבוע, אתם בכוננות בשבילו — ומכונה שנמצאת בבית שלכם אי אפשר לתקן מהמטבח של מישהו אחר.
• מישהו אחר תלוי בו עכשיו. עולם שיש בו חודשים של בנייה של כמה חברים הוא כבר לא פרויקט תחביב. הכשל שפעם היה מטרד הוא עכשיו הפסד של כולם.
• הפעלתם אותו מחדש ידנית יותר מפעמיים החודש. זה הסימן שאתם ה-watchdog, וזה לא משתפר מעצמו.

המקרה ההפוך אמיתי בדיוק באותה מידה, וכדאי לומר אותו במפורש: אם אתם משחקים בLAN, אם המכונה דלוקה בין כה וכה מסיבות אחרות, או אם עצם ההרצה היא כל הפואנטה, אחסון עצמי נשאר התשובה הנכונה ושום דבר מהאמור לעיל לא רלוונטי לכם.

אם חצית אחד מהקווים האלה, מעבר לשרת Minecraft מנוהל מוסר את כל הרשימה — הגדרות שינה, סקריפטי עלייה, watchdog, אתחולים מתוזמנים, גיבויים מחוץ למכונה וסינון DDoS — למי שזה התפקיד שלו. החבילות מתחילות קטן ומשתדרגות במקום ככל שהשרת גדל, כך שאתם לא מחליטים היום על הגודל הסופי שלכם. ואם אתם מעדיפים קודם לנסות אפשרות חינמית, זו שאלה לגיטימית עם תשובה משלה: ראו מבט כן על אחסון Minecraft חינמי.